סוגי ריקוד

סמבה

במקור ריקוד ברזילאי. מהווה חלק אינטגרלי מן הקרנבל בברזיל. הסמבה של ריקודים סלוניים שונה מהסמבה הברזילאית הן בקצב והן בצעדים.

רומבה

ריקוד שמקורו בקובה, נחשב לריקוד האהבה. בעל קצב איטי יחסית לשאר הריקודים הלטינים. בת הזוג מסמלת מאהבת חושנית שלא תמיד תתן לבן זוגה לקחת אותה. היא משחקת איתו; ובן הזוג מנסה להשיג לעצמו דייט.

צ'ה צ'ה צ'ה

אחד הריקודים המורכבים והקשים בתחום הריקודים הסלוניים כיוון הוא מצריך רמה גבוהה של שליטה על הגוף. לא סתם זהו בין הריקודים האחרונים שלומדים בשיעורי ריקוד.

זהו ריקוד מאוד אלגנטי הנרקד על קצב 4/4.

הריקוד היה נפוץ במיוחד בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20 ועבורו נכתבו קטעי מוזיקה ושירים לביג בנד. הריקוד התפרסם ב-1913 על ידי אמן הוודוויל הארי פוקס.בתחילה נקרא "טריפל ממבו", כלומר ממבו שהוסיפו לו שלושה צעדים. שלושת הצעדים כונו: "צ'ה צ'ה צ'ה", ומהווים סינקופה על הספירות 4 & 1. הריקוד מביע שמחה, שובבות ואלמנטים של חיזור הדדי. המוזיקה עשירה במקצבה וכלי ההקשה המרובים בולטים מאד. תנועות האגן הבולטות הן תוצאה ישירה של עבודת הרגליים.

פסדובלה

מקור הריקוד הוא במלחמות השוורים בספרד. בן הזוג מסמל את המטאדור או את השור והבת זוג מסמלת את השור או את הבד האדום שהמטאדורים מחזיקים בקרב. כיוון שמקור הריקוד הוא ספרדי הוא משלב בתוכו תנועות שלקוחות מסגנון הפלמנקו הספרדי.

ג'ייב

כולל בתוכו תנועות של טוויסט וסווינג, ריקוד קופצני ושמח. בת הזוג מתגרה בבן הזוג שלה והוא חייב לרדוף אחריה. הריקוד יוצר משחק בין שני אוהבים.

מנהלי בית הספר מדגימים את אחד מסוגי ריקודים לטיניים- רומבה

ואלס וינאי

הוא ריקוד שמקורו בגרמניה. זהו ריקוד סלוני וריקוד עם במשקל של שלושה רבעים, בין הריקודים הראשונים במשקל זה. בצורתו העיקרית הריקוד נעשה בזוגות. הוואלס נעשה אופנתי לראשונה בווינה בשנות השמונים של המאה ה-18, ומשם התפשט למדינות נוספות בשנים שלאחר מכן. הוואלס הפך למודל ליצירתם של ריקודים סלוניים נוספים.

עד היום זוגות מכל רחבי העולם מגיעים לנשף המפורסם בוינה להשוויץ ביכולתם.

ואלס אנגלי

ואלס אנגלי זהו ריקוד רך ועדין המגיע אלינו מאנגליה כפי שהוא נקרא. את הריקוד אנו רוקדים במגע מתמיד ומסגרת שלא נעזבת. הריקוד נרקד על קצב של שלושה רבעים ומאוד מזכיר גלים בים, עליות וירידות מלווים את הריקוד, צעדים ארוכים וריחוף על הרחבה.

קוויקסטפ

הקוויקסטפ הוא המהיר ביותר מכל חמשת הריקודים הקלאסיים, והוא מכיל קפיצות רבות, בהן הזוג עדיין חייב להישאר צמוד זה לזה. הריקוד נרקד בדרך-כלל אחרון או לפני האחרון בתחרויות קלאסיות, מכיוון שהוא (או הוואלס הווינאי) המהיר מכולם.

הקוויקסטפ הוא ריקוד שקשה לתפוס את קצבו, ובעל אופי חייכני ושמח. הריקוד מצריך עבודה קשה של כפות הרגליים ושל כל החלק התחתון של גופי הרקדנים. במהלך הריקוד הזוג מבצע ריצות על כריות כפות הרגליים, דילוגים וקפיצות שונות.

הריקוד מלווה במוזיקת ג'אז מהירה וקצבית [(4/4) בסווינג].

פוקסטרוט

אחד הריקודים המורכבים והקשים בתחום הריקודים הסלוניים כיוון הוא מצריך רמה גבוהה של שליטה על הגוף. לא סתם זהו בין הריקודים האחרונים שלומדים בשיעורי ריקוד.

זהו ריקוד מאוד אלגנטי הנרקד על קצב 4/4.

הריקוד היה נפוץ במיוחד בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20 ועבורו נכתבו קטעי מוזיקה ושירים לביג בנד. הריקוד התפרסם ב-1913 על ידי אמן הוודוויל הארי פוקס.

טנגו

ריקוד ארגנטינאי במקור. הגיע מלאטינו אמריקאיים לפני שריקודים סלוניים ניהיו תחרותיים רשמית והתפתחו בעולם. מאוד חשוב לא לבלבל את הטנגו של ריקודים סלוניים לבין טנגו ארגנטינאי, הסגנון הוא אחר לגמרי, בעל אופי שונה. יחסית לשאר הריקודים האירופיים זהן ריקוד הכי אגרסיבי, חד ובעל אמוציות.

ריקוד לטיני- צ'ה צ'ה צ'ה

זוג רקדנים מדגים את אחד מסוגי ריקודים לטינים- צ'ה צ'ה צ'ה

ריקוד סלוני- ואלס

רקדנית מדגימה את אחד מסוגי ריקודים סלוניים- ואלס